אנחנו רוקדים מספר שנים דרך בית ספר אוסקר- חפשנו מקום שיש אנשי בו מקצוע שהם רקדנים, רציניים, והכי חשוב לנו שיודעים ללמד מבוגרים עם חלום לרקוד.

הגענו עם ספקות רבים " בטוח אסתבך עם הרגליים, איך נשלב רגליים וידיים.. הרי לא רקדתי מעולם".

החוויות שעוברות עלינו כזוג במהלך השיעור- הרגשה שאנחנו יכולים לרקוד ביחד(גם לדרוך לפעמיים אחד על השני😉) הגוף מסוגל לנוע ולזוז בקצב המתאים.

אנחנו לומדים מהגדול מכולם יגאל שמלווה אותנו מהצעד הראשון, יגאל מסביר ומדגים בצורה ברורה צעד.. צעד..שלב אחרי שלב בסבלנות רבה. עד שאנחנו מצליחים ושולטים הצעדים ומרגישים בטוחים לעבור לצעד הבא. יגאל מלמד סגננות ריקןד שונים מגוונים והכל בסבלנות רבה תוך כדי הדגמות וחזרות רבות.

כשהמוזיקה נשמעת ברקע הגוף כבר זז בביטחון רב💃🏻

לפני שלוש שנים אובחנתי כחולה ועברתי ניתוח רציני. אני לא אוהבת לוותר, וברגע שהרופאים אפשרו לי לעסוק בספורט, החלטתי שעכשיו אני חייב להגשים את חלום הילדות שלי - לרקוד.

כבר שנתיים שאני רוקדת בנהריה בימי חמישי עם המורה הנפלאה סוניה. החלום שלי התגשם. אני מסתובב בוואלס. מוזיקה יוצרת מערבולת של תנועה. אני מלא ברגשות חיוביים, והכי חשוב, הכאב חולף. "כל עוד אני רוקדת, אני חייה" - הביטוי הזה הפך למוטו שלי.

אני מתפתחת לא רק באמנות המחול אלא גם באופן אישי. הריקוד נתן לי ביטחון עצמי וכוח להילחם במחלה. וכל זאת בזכות המורה המצוינת, סוניה. היא אמן במלאכה שלה. אני נדהמת מאיזו אהבה וסבלנות סוניה עושה את עבודתה. בשבילה, ריקוד הוא חיים, ייעוד, ואני אסירת תודה על הגורל שפגשתי את האדם הספציפי הזה בתקופה קשה בשבילי. ושכחתי הכל והכל מאחור. כי אני רוקדת 💃